פסק-דין בתיק עת"מ 11636-06-11

ההליך

1.         העותרים מבקשים בעתירתם מיום 9.6.11 להורות למשיבים לאפשר להם להיכנס לישראל, על מנת שיוכלו להתייצב לעדות בבית משפט השלום בירושלים, בשמיעת הוכחות בתביעתם של התובעים 1 - 2, לדיון שנקבע ליום 7.7.11.

2.         לטענת העותרים:

א.         בתאריך 2.10.03 נורה הפעוט מוצטפה בדרסאוי, מאש של חייל ישראל ומת בבית החולים בעת שהיה בן שנה וחמישה חודשים.

ב.         בשנת 2005 הגישו הוריו, העותרים 1 -2, תביעה בבית משפט השלום בירושלים על נזקיהם, והעותרים הוזמנו לדיון למסירת עדותם, אך בהיותם תושבי רצועת עזה מונעת מהם המדינה להיכנס לארץ על מנת להגיע לדיון.

ג.          העותר 3 הינו מנהל המחלקה הכירורגית בבית חולים "נאצר"  בחאן יונס, שהיה עד לירי ושימש כרופא כירורג בבית החולים "אל הילאל", אליו הובא הפשוט ושם נקבע מותו.

            העותרת 4 הינה עמותה שמושבה בירושלים, הפועלת לקידום זכויות האדם של פלסטינים בשטחים הכבושים.

ד.         ביום 27.3.11 הגישו העותרים 1 - 3 למשיב 1, בקשה לקבל היתר כניסה לישראל לצורך התייצבותם לדיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 7.7.11.

ביום 13.4.11 נמסר לעותרים 1-3 באמצעות הועדה האזרחות הפלסטינית כי בקשתם סורבה על ידי הצד הישראלי (ע/4).

הנימוק שניתן לכך בעקבות פניית המוקד לפניות הציבור של המשיב 1, ביום 2.5.11, היה כי כיום לא מתאפשרת כניסת פלסטינים מרצועת עזה לשטחי מדינת ישראל.

ה.         ההחלטה היתה פוגעת בזכות העותרים 1 -2 לקבל סיוע משפטי בצורה לא מידתית, ומנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ 827/05, עדאלה נ' שר הבטחון) אשר קבע בסעיף 5ג' לחוק הנזיקין ולאחריות המדינה (תיקון 7) התשס"ה - 2005, אשר הגביל את זכות התובעים דוגמת העותרים להיפרע מנזקיהם בבתי המשפט בישראל, אינו חוקתי והורה על ביטולו.

            בפסק דין בבג"ץ 8731/09, ברלנטי נ' מפקד אזור הגדה המערבית מיום 24.11.09, הורה בית המשפט העליון להתיר כניסת עותרת מרצועת עזה לצורך נוכחותה בעתירה בעניינה אף שלא נדרשה עדותה.

            הזכות לקבלת סעד משפטי מוגנת על ידי חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, כפי שנקבע בבג"ץ "עדאלה" והיא מוכרת גם במשפט הבינ"ל, בסעיף 2(3) לאמור בדבר זכויות אזרחיות ופוליטית, 1966, שאושרה על ידי מדינת ישראל בשנת 1991.

ו.          החלטת משיב 1 לא הייתה מנומקת, לא הייתה כל התייחסות פרטנית קונקרטית לסרוב, פרט לאמירה כללית על מניעה גורפת של כניסת מהרצועה לישראל "למעט מקרים הומניטאריים חריגים" ואזכור סתמי של "טעמים בטחוניים ומדיניים".

ז.          בעקבות הגשת העתירה הודיעו המשיבים בתגובות ביום 16.5.12 כי הם נכונים להתיר את כניסתו של העותר 1 לישראל, למתן עדותו, תוך שהם מכירים בחובתם לאפשרות לממש את זכויותיו ולנהל את תביעתו אך המשיבים עמדו בסירובם להתיר את כניסתם של העותרים 2-3, אימו של המנוח  ורופא הגר בסמוך לעותרים.

            המשיבים נימקו את הדבר בכך כי אין בעדותם של העותרים 2-3 כדי להועיל משמעותית לעמדת התביעה.

            אין לקבל נימוק זה עדותם של העותרים 2-3 רלוונטית לדיון וזימונם לעדות הייתה על ידי בית משפט השלום הדן בתביעה.

ח.         לא היה כל נימוק בטחוני או נימוק פרטני אחר שהתייחס לעותרים 2-3 להחלטת הסירוב.

ט.         על פי הודעת המשיבים ממאי 2011, הם מתירים את כניסתם לישראל מרצועת עזה של סוחרים, בעלי נתינות זכה, עיתונאים מאוימים וכדורגלנים, ובהודעת דובר תיאום פעולות הממשלה בשטחים מיום 5.4.12, במסגרת ההקלות לחג הפסחא אישרה ישראל את יציאתם של כ-500 נוצרים מרצועת עזה לישראל וליהודה ושומרון.